יזכור

מוטי נולד ב-1953 בגבת להוריו שרה ויחזקאל, אח לנילי ורבקה.

נולד עם בעיות בריאות שליוו אותו לאורך כל חייו. למרות מגבלותיו השתלב בילדותו ונעוריו בפעוטון, בכיתתו קבוצת "רימון"  ובחברה בצורה מושלמת.

בבגרותו השתלב בעבודה בענף השרברבות, הצטיין ביחסו החם לחברים במתן שירות מקצועי ואמין. בהמשך עבר לעבוד בפלסטרו והשתלב בעבודות החצר כמלגזן, כאשר ידו בכל..

גם בהמשך, כאשר התגלה המום בליבו ולאחר ניתוח קשה ומסכן חיים לא וויתר והמשיך לעבוד במחלקת ההרכבה כל עוד יכול.

בשנות עבודתו רכש חברים רבים, מבוגרים ממנו כמו גם צעירים רבים אשר העריכו ביותר את יושרו, נאמנותו, חריצותו וישירותו. מוטי חשב ודיבר "דוגרי", האמין בדרכו, אמר את האמת שלו, והיה עקבי ונחרץ בדעותיו. כל אלו גרמו לסביבה להעריכו ולכבדו.

גם כאשר אושפז בבית אשל המשיך להיות מוקף חברים ואהבה. כשחבריו מתמידים לבקרו ולספוג את נחת לשונו.

מוטי התייתם מאמו שרה בצעירותו ומאז התהדקו מאד יחסיו עם אביו יחזקאל. כאשר מוטי נזקק לניתוח טיפל בו אביו במסירות אין קץ, ומוטי גמל לו על כך כאשר יחזקאל עצמו חלה ונזקק לטיפול. בעת מחלתו של אביו התגלה מוטי בגדולתו כאשר לא מש ממיטתו ימים ולילות ארוכים. מאז פטירתו של יחזקאל המשיך מוטי בחיים עצמאיים ובלתי תלויים.

מוטי הרבה לנסע ברחבי העמק אותו אהב, ולעיתים קרובות יצא עם חברים למסעדות ובתי קפה.

בשנה האחרונה עבר להתגורר בבית אשל תוך התמודדות ראויה לציון עם מחלת הסרטן. היה אהוב על מטפליו והחזיר להם אהבה.