יזכור

דליה נולדה ב
17.7.1947,  כ"ט תמוז תש"ז,
להוריה מרים וארנסט סימון בקיבוץ עין חרוד מאוחד,

אחות צעירה לעדנה ותהיה אחות גדולה לאבנר.

את שנות ילדותה העבירה בעין חרוד, בכיתה ז', מעט לפני בר המצווה, נפצעה דליה כאשר רגלה נתפסה ביצול עגלה נוסעת והיא נזקקה לאשפוז, לא קצר, להתאוששות, צלקת ברגלה נותרה למזכרת מאירוע זה.

בכיתה ט' יצאה לקורס מדריכים של חטיבת בני הקיבוץ המאוחד שנערך ביגור ובו פגשה את שרה בלנדר מגבת, בין השתיים נוצר קשר חברות קרוב ואמיץ. כך הכירה דליה לראשונה גם את יוסי, אחיה הגדול של שרה, שלא הביע בה עניין מיוחד בשנים אלו.

ב 1965 התגייסה לצה"ל ושרתה כמורה חיילת במושב התימני עמקה, שבגליל המערבי, ויצאה לשנה שלישית בקיבוץ בית-גוברין שלאחריה חזרה לעין חרוד.

לאחר מלחמת ששת הימים, בעת ביקוריו של יוסי בעין חרוד במסגרת עבודתו בחטיבת חברות הנוער של הקיבוץ המאוחד, נפגשו שוב דרכיהם של דליה ויוסי והפעם לחמישים וחמש שנים.

באוגוסט 1968, התחתנו דליה ויוסי בגבת והחליטו לבנות חייהם כאן.

דליה השתלבה בבתי הילדים ובבית האריזה ובשנת 1969 יצאה ללימודי הוראה באורנים.

ארבעת ילדיהם עינת, מורן, זיו וסתיו נולדו בגבת.

לאחר הלימודים השתלבה דליה בבית הספר היסודי בגבת ועברה עמו, לאחר שנים, לשריד, שם לימדה, בין היתר, ילדי עולים וילדי צד"ל עברית. עם סיום כשלושה עשורים של הוראה עברה דליה לעבוד במזכירות הטכנית בגבת.

במקביל לשנות ההוראה האחרונות ואף אחריהן, לימדה דליה, בהתנדבות, נערים מבי"ס עמל בבסיס רמת דוד וארבעה ילדי משפחה ממגדל העמק אותם אמצו דליה ויוסי בביתם בגבת.

בשנת 2009 התגלה הסרטן לראשונה ודליה התגייסה למאבק קשה של שלוש שנים בסופן נצחה דליה את המחלה. היא לא נתנה למצבה להפריע בקריאת הספרים שאהבה, בהאזנה למוסיקה ובביקורים במוזיאונים.

נו... ספרו, מה חדש? הייתה שואלת...

דליה יצרה הרבה קשרי חברות עמוקים ומשמעותיים ששרדו שנים רבות.

שקטה, צנועה, רגועה ובעלת עצה טובה, הייתה אהובה מאוד ומוקפת בחברות רבות.

בשנתיים האחרונות התדרדר מצבה הבריאותי והיא נחלשה מאוד.

הלכה לעולמה, ולידה יוסי , ארבעת ילדיהם וחמשת נכדיהם.