יזכור

בתיה נולדה ב-1907 בעיירה ברזינו שברוסיה הלבנה, להוריה אסתר-ליבע ויעקב . במשפחה 7 אחים ואחיות: ראובן, יוסף, חנה, בתיה, פרידל, מאשה מלכה וסינקה. האב התפרנס כמומחה שעל פיו נקבעו עצי היער לכריתה. האם-בת לשושלת רבנים.

במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לפינסק. בעיר זו סיימה בתיה את ביה"ס העממי. בנערותה החלה בפעילות ציונית. תחילה כמדריכה בחוגי נוער ולאחר מכן ב"חלוץ הצעיר".

ב-1924 עלתה לארץ ונקלטה ב"קבוצת פינסק" בתלפיות. משם יצאה להכשרה חקלאית בנחלת יהודה ובנהלל. עם עליית הקבוצה להתיישבות הייתה הרפתנית הראשונה. בעבודה זו התמידה שנים רבות. עבדה כ-15 שנים במאפייה, ולפי הצורך גם במטבח, בטיפול בילדים ובלול.

בגבת הקימה משפחה עם יודקה ונולדו ילדיהם: צפרירה, דובי ושרה.

מתוך אלה התנדבה לעזרה ביישובי התנועה בתקופות שונות: ברמת הכובש לאחר שהותקף במאורעות 36-39, ב-1952 ביראון- שם עזרה בארגון המטבח של היישוב הצעיר, ב-1960 במחניים - שנה שהייתה זכורה לה כאחת היפות בחייה.

גם בגיל מתקדם מאד דבקה בעבודתה- הטיפול בעגלים הצעירים ברפת. והשתתפה בכל גיוס לקטיף בפרדס ובמטע.

כאשר נחלשה המשיכה לעבוד במחלקת ההרכבה בפלסטרו עד לימיה האחרונים.

בתיה – דמות שורשית מדור המייסדים בגבת. צנועה בהליכותיה ובאורח חייה.