יזכור

זהבה נולדה ב-1935 בעיירה גורה-הומורה שבחבל בוקובינה ברומניה.

בתם של בנימין וחנה טננהוז, הצעירה משמונת ילדי המשפחה. משפחה יהודית מסורתית.

האב היה זגג, ובנות המשפחה עסקו בעבודות יד כמו סריגה ותפירה מגיל צעיר מאד.

ב-1941 גורשה המשפחה לגטו באוקראינה, שם חלתה זהבה בטיפוס והיה חשש אמיתי לחייה, היא הופרדה מאחיה מחשש להדבקה ובנס החלימה.

הוריה לא שרדו את המלחמה. אביה נרצח לנגד עיניה והיא בת שש בלבד, ואמה נפטרה ממחלת הטיפוס בגטו. הילדים נותרו לבדם, מטפלים ודואגים זה לזה.

ביזמת דודתם עלו כולם על אניה לאיסטנבול ומשם ברכבת לישראל. זהבה זכרה כי בביקורו של חיים ויצמן את היהודים באיסטנבול קיבלה ממנו שמלה יפה . לבושה בשמלה זו הגיעה לישראל

ב-1944. לאחר שלושה חדשי המתנה בעתלית הגיעה לרמת דוד ושלושה מאחיה הגיעו לגבת.

ברמת דוד גדלה בחינוך המשותף, למדה עברית וזכתה במשפחה מאמצת ובחברים לכל החיים. אחד מזיכרונותיה מתקופה זו היתה נסיעה ב"רכבת העמק" המיתולוגית. היא היתה כל כך איטית-סיפרה- שהיינו יורדות ממנה לקטוף פרחים ועולות בחזרה. עם חניכת רכבת העמק המחודשת ב-2016 הוזמנה כנוסעת כבוד עם עוד שתיים מחברותיה לנסיעת הבכורה, לסגירת מעגל נוסטלגית.

בגיל הנעורים עברה להתגורר בקיבוץ דברת, שם פגשה את מרים ויוסי דורון שהיו לה כמשפחה כל חייה.

ב-1954 התגייסה לצה"ל ושירתה בנח"ל. במהלך השרות בביקור אצל אחיה בגבת הכירה את מיכאל שהיה כאן בהכשרה. באוקטובר 1956 נישאו זהבה ומיכאל בגבת, כאן נולדו ילדיהם אסנת, הגר, ירון ועדי.

בגבת עבדה בכרם ובמטבח, בחדר האוכל ובבתי הילדים, במכבסה ובמתפרה. היא נודעה במאפים המעולים, מעשה ידיה להתפאר. עוגות כלה בחתונות, עוגות שמרים בחג המשק ועוד מאפים מיוחדים לכל הזדמנות. הצטיינה בסריגה, תפירה וכל מלאכת יד.

המשפחה ושמירה על הקשרים המשפחתיים גם עם המשפחה המורחבת היו חשובים לה מאד והיא העבירה תחושותיה אלו גם לילדיה.

ב-2012 נפטר מיכאל לאחר מחלה, זהבה סעדה אותו במחלתו.

זהבה נפטרה מוקפת במשפחתה, אחיה, ילדיה, שמונת נכדיה ושמונת ניניה.

יהי זכרה ברוך!