יזכור

אריולה נולד ב-1933 בעיירה יסינה שבהונגריה, להוריו פפי ונתן. החמישי מבין 8 ילדי המשפחה. המשפחה היתה חרדית מאד. ושפתם-יידיש, האב-עגלון, הצליח בקושי לפרנס את משפחתו.

ב-1942 נלקח אביו לעבודת כפייה, ואריולה בן התשע נשלח לבית יתומים בבודפשט.

ב-1944 כאשר הגרמנים החלו לרכז את יהודי בודפשט לקראת שילוחם לאושוויץ, הצליח לברוח מבית היתומים. מספר חודשים נדד בין הכפרים כשהוא משיג פת לחם ע"י עבודות מזדמנות אצל איכרים, עד שנאסף ע"י רב שאיתר ילדים יהודים ללא משפחה.

ב-1945 עלה לארץ עם קבוצת נערים שאורגנה ע"י שליחים מארץ ישראל, כאן הגיע למוסד "אונים" שליד כפר סבא ומשם – עם חברת הנוער ז' לגבת.

בגבת השתלב בענף הצאן בו התמיד במשך שנים. את שירותו הצבאי עשה כנהג תובלה. אריולה היה בצוות שהקים את ענף הדייג באגם הקישון ואף ריכז את הצוות שהורכב מחברי כמה משקים. היתה זו עבודה עונתית ובעונה המתה עבד במטעים, שם נפגע בעינו בתאונת עבודה.

עם סגירת ענף הדיג הצטרף לעבודת משמרות בפלסטרו ולאחר מכן למח' האביזרים וכנהג משאית. יצא לעבודה בשדות הפלחין ובענף הנוי, וחזר למח' האביזרים, שם התמיד למרות מחלתו עד לשבועיים לפני מותו.

ב-1966 הקים משפחה עם ברוריה, ועם השנים נולדו הבנות: פזית, אלה, נורית ושמרית.

שנים רבות סגר מסך על ילדותו והמקום ממנו בא, ב- 1983, הודות למאמציה של חברת גבת אווה צורף, נוצר קשר עם אחיו ואחותו הבוגרים , אשר שרדו את מחנות המוות והיגרו לארה"ב.

בהתמודדותו של אריולה עם אבדן ילדותו ומשפחתו עטה עליו קליפה של ציניות כלפי חוץ, אך לבו היה לב טוב וחם. יחס חם במיוחד גילה לבעלי חיים בודדים, והוא האכיל ודאג להם.