יזכור

מיכאל נולד ב-1925 בעיירה קוטי שבאוקראינה, להוריו רבקה  (לבית הבר)ומשה פוקס.

משפחה דתית . מיכאל - הרביעי בילדי משפחה בת 12 ילדים, מתוכם 7 נפטרו בינקותם.

בהיותו בן 13 קצץ פאותיו והפך עצמאי. הוא הצטרף לתנועת בית"ר ולמד שם לתפעל נשק.

ב-1941עם פלישת הנאצים ברח והיה בנדודים במשך 4 שנים. בזכות האומץ והתושייה שלו הצליח להינצל ממות פעמים רבות. כל משפחתו נספתה מלבד האח אברהם מאיר שגויס לצבא וניצל.

ב-1944  - עת שהה בעיר בוזאו שברומניה פגש את ליזה - לימים אשתו, שהיתה שם בבית יתומים. בטרם הספיקו להכיר היטב הפליגה ליזה לארץ ישראל. מיכאל שלא קיבל אישור להפלגה נאלץ להמתין להזדמנות אחרת.

ב-1945 גויס לבריגדה היהודית באירופה.

ב-1946 חזר והגיע לקיבוץ מחניים, שם פגש  מחדש את ליזה והם נישאו. במלחמת השחרור לחם בהגנה על מחניים, היה בשיירת אספקה לקיבוץ מנרה הנצור, והיה בפלוגה שיצאה להגן על משמר הירדן. מכל המאורעות האלה יצא בריא ושלם.

ב-1952 עברה המשפחה למושב בצת ולאחר שנתיים הגיעו לגבת עם הדסה והתאומים משה ויהודה. כאן נולדו רבקל'ה שנפטרה בינקותה ושרה.

ב-1963 התאלמן מיכאל עם מותה של ליזה ממחלה קשה ונשאר עם 4 ילדים בהם שרהל'ה בת שנתיים בלבד.

הוא גידל אותם במסירות רבה ובהמשך נשא לאשה את עליזה יעקובסון והם גידלו ביחד משפחה לתפארת - 4 ילדיו של מיכאל, וכן יאיר ואורה-ילדיה של עליזה, עם המון חום ואהבה.

בגבת עבד במטעים וכחצרן. היה מוכר כאיש עבודה חרוץ ומוערך מאד.

השכול פקד אותו עוד פעמיים – במלחמת יום הכיפורים נפל הבן משה בחזית תעלת סואץ, וב-2003 נפל הנכד אסף בשירותו המבצעי.

מיכאל כאב את כאבו בשקט ומיעט לשתף אחרים .

ב-1990 החליטו מיכאל ועליזה לעבור למגדל העמק. בהמשך עברו לגור  בצור יגאל , בקרבת בתם הדסה ומשפחתה.

נפטר לאחר מחלה. בן 88 במותו.