יזכור

בת שבע נולדה בחיפה,
ב-1950, להוריה שרה וניסן. בת ארבע עברה עם שרה אמה לקיבוץ מעיין ברוך, שם היתה
בגן הילדים וגדלה להיות  ילדה יפת תואר
ומוכשרת.

מסיבות שונות נאלצו לחזור לחיפה לשנתיים. חלק מתקופה זו גדלה הילדה אצל סבה וסבתה וחלק מן הזמן במוסד. 

ב – 1958 הגיעו האם והבת לגבת, כאן מצאו את ביתן.

11 שנים חיו בגבת. בת שבע נקלטה יפה והתחנכה בביה"ס היסודי והתיכון בגבת בקבוצת "עמל".

עם השנים הקימה אמה שרה משפחה שניה עם נישואיה לעזריאל זיו, ונולדו שתי אחיות לבת שבע יעל ועופרי.

בכתה י"ב – נפצעה קשה בנסיעה עם אנשי קבוצת הכדורסל של גבת.

הפציעה שינתה את חייה, השפיעה עליה גופנית ונפשית לכל ימי חייה הקצרים. תקופה ארוכה היתה מאושפזת בבית החולים, כוויות קשות בפניה ושאר גופה. כפסע בינה ובין המוות. בזכות חוזקה הגופני ורצון החיים העז שבה הצליחה להתאושש ולחזור לחיים.

מגיל צעיר התבלטה כספורטאית מצטיינת ובסיום י"ב התגייסה לצה"ל ומילאה תפקיד מדסי"ית (מדריכת ספורט) בנח"ל בהצלחה רבה.

לאור אהבתה את הספורט חשבה להמשיך וללמוד בווינגייט במגמה להיות מורה לחינוך גופני , והמשק אף אישר לה זאת.

ב-1975 החליטה לעזוב את גבת, דבר שהיכה בתדהמה את ידידיה ומשפחתה.

ב-1976 ילדה בשוויץ את בתה שרית. הולדת הילדה מילאה אותה באושר גדול. והיתה גאה בה עד מאד .

ב- 28.3.1977 (יום הולדתה של שרית) נקטפה בתאונת דרכים קטלנית.

בת 27 במותה.

יהי זכרה ברוך!