יזכור

בתיה נולדה ב - 1926 בעיר בוטשאן שברומניה, להוריה חווה ומשה ישראלוביץ. בת בכורה ואחריה 2 אחים קטנים.

אביה פרנס את המשפחה מעבודתו כסנדלר והאם עקרת בית.

למדה בבית הספר היסודי בעיר הולדתה.

המשפחה נאלצה לנדוד בין הכפרים בעקבות עבודת אביה ובתחילת מלחמת העולם השניה חזרו לבוטשאן.

בהיותה בת 10 נפטרה אמה ממחלה ועול עבודות הבית הוטל על כתפיה והיא בת 10 בלבד.

בתחילת שנות ה-40, עם פלישת הגרמנים לרומניה, חייתה המשפחה בשכונה היהודית בבוטשאן בתנאי סגר ורעב.

לאחר המלחמה הצטרפה, כמו בני נוער יהודים רבים בעירה לתנועת הנוער "דרור – הבונים".

ב - 1946באיטליה, נישאה בתיה לאברהם, אותו הכירה עוד ברומניה במסגרת התנועה. באיטליה גם נולד בנם הבכור חיים.

המשפחה הפליגה לארץ ב-1947 על הספינה "לא תפחידונו" שנתפסה בידי הבריטים וכל נוסעיה גורשו למחנות המעצר בקפריסין.

ב-1948, עם קום המדינה הגיעו ארצה ונקלטו בקיבוץ בית אורן, שם נולד בנם ברוך.

לאחר מכן עברו לעין כרמל, שם נולד הבן הצעיר איתן.

בעזבם את עין כרמל התגוררו זמן קצר בחיפה, משם הגיעו לגבת ב-1960.

בגבת עבדה בתיה במטבח – היא העידה על עצמה כי תמיד אהבה מאד את הבישול ולא ברור לה מדוע. "כנראה כשרון טבעי לכך" אמרה.

עוד עבדה בבית האריזה, כמטפלת בילדי בית הספר, ומ-1980 במפעל "פלסטרו" במחלקת הרכבה והאריזה.

בכל מקום בו עבדה השקיעה את כל מרצה. אחראית, יסודית ודייקנית.

ב- 1986 נפטר אברהם. בתיה טיפחה את משפחתה ההולכת וגדלה, מעורבת ומתעניינת בחיי הנכדים והנינים שאהבו לבקר בביתה, להנות מאהבתה, פינוקיה והמאפים מעשה ידיה.