יזכור

זכאי נולד בטבריה, ב- 1934 להוריו פנינה – ילידת הארץ, ויעקב – יליד עירק, שעלה עם תום מלחמת העולם הראשונה לארץ.

היה הבן השני למשפחה יהודית מסורתית, בת עשר נפשות. בילדותו למד ב"חדר".

בהיותו בן 14 עברה המשפחה לחיפה עקב מאורעות מלחמת העצמאות בטבריה, והחל לעבוד במוסך המכוניות של דודו בעיר.

עם סיום לימודיו היה בין מתנדבי "נתיב שדה", גרעין הנח"ל המיתולוגי, עמו הגיע להכשרה בגשר ובבית השיטה.

עם בני הגרעין התגייס והיה בין שומרי ראשו של דוד בן גוריון. בפרק המשימה עברו בני הגרעין לבית גוברין, שם השתלב בעבודות המשק ונודע כה-רועה של הצאן בקיבוץ. הוא נהג לשוטט עם העדר בשטחים סביב בהקפידו לעולם לא לשוב באותה דרך בה יצא, נוהג שהציל את חייו יותר מפעם אחת.

בסיוריו אלה נתקל במערות מיחדות והיה בין מגליהן . ידיעותיו הרבות הפליאו את החוקרים הרבים שעבדו בחשיפת תל מרשה והיו להם לעזר רב.

בבית גוברין הכיר את טובה בת גבת, בהיותה בשנת עזרה לקיבוץ. ב – 1962 נישאו ונולד בנם הבכור ניר.

לאחר שנותר חבר יחיד מהגרעין בקיבוץ החליטו לעבור לגבת. כאן נולדו הדס ושי.

בגבת השתלב זכאי במטעי הנשירים ובהמשך בפרדס, באבוקדו ובענף גידול היענים.

זכאי אהב מאד את הארץ והרבה לטייל. בטיוליו אסף אבנים מיוחדות שהיו לאוסף מרהיב בכניסה לביתו.

איש צנוע וישר דרך, איש רעים להתרועע. איש רוח, אוהב טבע ואדם.

נפטר בן 89 שנים, כאשר סביבו משפחתו האוהבת והתומכת.

יהי זכרו ברוך